פסק-דין בתיק ע"ע 18913-02-11

1.         לפנינו ערעור לאחר מתן רשות (בר"ע 18913-02-11), על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר שמואל ריבלין ומר אברהם מנצורי ; ס"ע 43904-12-10) ליתן צו מניעה האוסר על המשיבות לפטר את המשיב ולהביא לסיום עבודתו כיו"ר המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי קרקע  (להלן - המכון), של קרן הקיימת לישראל (להלן -  קק"ל) וזאת עד למתן פסק דין בתביעת המשיב בתיק העיקרי.

2.         המסכת העובדתית הלכאורית שהצטיירה בפני בית הדין קמא, היתה כדלקמן:

            המשיב משמש מאז שנת 1997 כיו"ר המכון. יו"ר המכון ממונה על ידי דירקטוריון קק"ל.

            דירקטוריון קק"ל נבחר על ידי האסיפה הכללית, וזאת מהיות קק"ל חברה. חברי האסיפה הכללית הינם חברי הועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית הנבחרים בעיקרון בבחירות לקונגרס הציוני העולמי המתקיימות מידי 4 שנים.

            חלק מהמינויים העיקריים למוסדות ההסתדרות הציונית העולמית, נקבעים לאור הסכמים קואליציוניים ובנוסף קיימים הסכמים סיעתיים בדבר המינויים שיתקיימו לאור ההסכמים הקואליציוניים. 
בנסיבות המקרה שבפנינו היתה לבית הדין קמא אינדיקאציה לכך שהמינוי של יו"ר המכון לאחר כינוס הקונגרס הציוני בחודש יוני 2010, לאור ההסכמים הסיעתיים וההסכמים הקואליציוניים יהיה שמור לברית מר"צ העולמית.

            בשנת 2005 הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי לקבוע כי הינו עובד קק"ל וביום 6.11.2008 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה שאושר כפסק דין לפיו המשיב יועסק כעובד קק"ל על פי הסכם העסקתו עד ליום 24.6.2007 ולאחר מכן הוא ימשיך להיות מועסק בתפקידו אך זאת באמצעות "גרניט" נוכח גילו (67) וטענת קק"ל כי אין היא מעסיקה אנשים מעבר לגיל זה.

            הסעיף החשוב בהסכם הפשרה בענייננו הוא סעיף 3.3. שעניינו תקופת העסקה. באותו סעיף נאמר כזאת:

            "העסקתו של מר ניב כיו"ר המכון תמשך עד לסיום הקדנציה של דירקטוריון קק"ל הנוכחי - קרי עד לישיבתו הראשונה של דירקטוריון קק"ל שיבחר במהלך הקונגרס הציוני הבא, לקראת סוף 2010, ולא יאוחר מיום 31.12.2010".

המסכת העובדתית לא תהיה שלמה מבלי שיצוין בה כי לכאורה, בחירת הדירקטוריון לקק"ל לא התקיימה עד היום בשל סכסוך בעניינו של יו"ר קק"ל הנוכחי מר אפי שטנצלר.

3.         בית הדין קמא לאחר שמצא כי יש לו סמכות לדון בתביעת המשיב, סבר כי חרף סיכוייה הנמוכים של עילת התביעה לאכיפת חוזה, יש מקום ליתן את הצו הזמני לאחר קבלת טענת המשיב בדבר חוסר תום לב בעמידה על סיום ההעסקה בנסיבות הקיימות, לכך הוסף הנימוק של מאזן הנוחות הנוטה לטובת המשיב, ולאור כל זאת ניתן צו המניעה הזמני.

4.         לאחר עיון בחומר התיק ובחינת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי מן הראוי היה בנסיבות המקרה הלכאוריות כפי שהוכחו בפני בית הדין קמא, להגיע לידי מסקנה הפוכה. בטרם נבהיר דעתנו לעניין זה, נציין כי על פני הדברים לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתביעה.

            השאלה איננה לעניינו קיום יחסי עובד ומעביד בין המשיב לבין קק"ל אלא השאלה הינה המשך העסקתו בתפקידו נוכח הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים בבית הדין קמא בשנת 2008.

            שאלת פרשנות הסכם ההעסקה סיומה או המשכה, הינה במסגרת עילות התביעה שלבית הדין הסמכות העניינית לדון בה על פי סעיף 24 (א') לחוק בית הדין לעבודה. כשם שלבית הדין קמא היתה סמכות לאשר את הסכם הפשרה לעניין אופן העסקת המשיב וסיום העסקתו כמפורט בהסכם הפשרה, כך יש לנו סמכות כיום לבחון אותו הסכם.

            ערים אנו לכך כי מינוי המשיב לתפקידו בפעמים קודמות בעבר, נעשה לאורם של הסכמים סיעתיים והסכמים קואליציוניים. הסכמים אלה, אפשר שישליכו על כוונת הצדדים לעניין פרשנות הסכם הפשרה באשר להמשך או סיום העסקתו, אבל אין בהם כשלעצמם בנסיבות אלה כדי לשלול את סמכותו של בית הדין לדון בתביעה.

5.         כאשר באים אנו לפרש את הסכם הפשרה שבין הצדדים, אזי ראשית לכל דומה לכאורה, כי יש לפרשו על פי מילותיו. מבחינה לשונית דומה שנוסח ההסכם נוטה לכיוון הפרשני של הסכמת הצדדים שללא כל קשר למועד כינוס הקונגרס הציוני בשנת 2010, יחסי עובד ומעביד בין הצדדים יסתיימו לא יאוחר מיום 31.12.2010. מעבר לזאת, דומה לכאורה, כי אם אומד דעת הצדדים היה שיחסי עובד ומעביד יסתיימו עד לישיבה הראשונה של הקונגרס הציוני הבא כפרשנות המשיב, אזי לא היה מקום לתוספת החד משמעית לפיה יחסי עובד ומעביד יגיעו לידי סיום ב-31.12.2010.

5.         נוסיף על זאת, כי אין מספיק ביסוס בנסיבות המקרה לעילת שימוש בחוסר תום לב בזכות הנובעת מחוזה וזאת לאור ההסכם הסיעתי וההסכם הקואליציוני, בייחוד שדומה לכאורה, שהסכמים אלה אין עניינם העסקת המשיב אישית, שהגיע עוד בשנת 2007 לגיל 67 כאשר כעיקרון אין קק"ל מעסיקה עובדים מעל גיל 67 לטענתה, אלא עניינם מינוי השמור לסיעת מר"צ, ככל שניתן להניח שאכן הם מתייחסים לתפקיד יו"ר המכון.

6.         לא ניתן לחתום את הדברים מבלי לציין כי שיקול מאזן הנוחות הינו שיקול הנגזר בסופו של דבר מסיכויי התביעה. בנסיבות הקיימות דומה לכאורה, כי נוכח עילת התביעה כפי שהיא מצטיירת לפי האמור לעיל, ונוכח הסיכויים לכאורה, כפי שבית הדין האזורי ראה אותם שאינם מרובים, לאכוף יחסי עובד ומעביד, אזי בסיכומו של דבר, מאזן הנוחות לא יכול להיות שיקול מכריע למתן צו מניעה הזמני, בייחוד לא לאחר ששמענו מפי באי כח המערערת את הצהרת גור אריה, שאף בא כח "חברת גרניט  הצטרף אליה.